החלטה בתיק רע"פ 7709/12

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופטים ש' ברלינר - סג"נ, י' גריל - סג"נ, וב' בר-זיו, בע"פ 20235-06-12, מיום 20.9.2012. בפסק דינו דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בקריות, שניתנה על-ידי כב' השופט מ' ארגמן - סג"נ, בת"פ 17317-03-09, מיום 6.3.2012. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום, מיום 6.6.2012.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, שניתן, כאמור, ביום 20.9.2012. ביום 24.10.2012, החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבנין או מבנין, שאינו מקום מגורים או תפילה וביצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).

בכתב האישום נטען, כי בין ה-18.2.2009, בסביבות השעה 15:45, לבין ה-19.2.2009, בסביבות השעה 07:45, התפרץ המבקש למבנה השייך לחברה הישראלית למובילים בע"מ (להלן: החברה), באזור מפרץ חיפה, וגנב מתוך המשרדים והמחסן שבמבנה, ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, רכוש רב, וכל זאת, במטרה לשלול את הרכוש שלילת קבע מן הבעלים. על-פי עובדות כתב האישום, עזב המבקש את שטח החברה, תוך שהוא מנטרל את מנגנון האזעקה ומחבל במנגנון שער הכניסה למתחם החברה, במטרה להקל את יציאתו עם השלל הרב שנטל עימו. שווי הרכוש שנגנב הוערך בסכום של כ-200,000 ש"ח.

הדיון בבית-משפט השלום

בבית-משפט השלום, כפר המבקש בעובדות כתב האישום. לפיכך, נערך בעניינו של המבקש משפט הוכחות, שבמהלכו, ערך כב' השופט מ' ארגמן, ביום 11.12.2011, ביקור בחצרים של החברה, לשם התרשמות בלתי אמצעית, מהמתחם עצמו ולשם הבהרת סוגיות בלתי ברורות שעלו בעת דיון ההוכחות בבית-משפט. בסיור נכחו, בין השאר, המבקש וטכנאי הזיהוי הפלילי, אשר באמצעותו הוגש דו"ח טביעות האצבע שנלקחו מזירת האירוע.

ביום, 6.3.2012, הרשיע בית-משפט השלום את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, בקובעו, כי חרף טענות בא-כוח המבקש דאז, עו"ד יחיא מאמון (להלן: עו"ד מאמון), השכילה התביעה להוכיח, מעל לכל ספק סביר, את היסודות העובדתיים הנדרשים להתהוות העבירה מושא כתב האישום וגם את היקף הרכוש שנגנב.

את עיקר פסק דינו ייחד בית-משפט השלום לדיון בסוגיית טביעות אצבעותיו של המבקש, אשר היוו את הראייה המרכזית לביסוס מעורבותו בביצוע העבירה, מושא כתב האישום. בית-משפט השלום קבע, כי לאור חוות-הדעת מטעם מומחי המשטרה, אשר קבעו, כי טביעות האצבע שנאספו בזירת האירוע תואמות, בסבירות גבוהה, הן את טביעות האצבע הקיימות במאגר המשטרתי המתייחסות למבקש, והן את טביעות אצבעותיו של המבקש אשר נאספו לאחר מעצרו, ביום 23.3.2009, אין ספק כי טביעות האצבע אשר נמצאו בזירה, הן טביעות אצבעותיו של המבקש.

           בהקשר זה, דחה בית-משפט השלום את טענתו של עו"ד מאמון, לפיה אין ערך ראייתי לחוות-הדעת, שעליהן התבסס בית-המשפט לשם קביעה זו, שכן, לא זו בלבד שלא הוכח, כי נלקחו מן המבקש טביעות אצבע לאחר מעצרו ביום 23.3.2009, אלא שחרף האמור בפרוטוקול הדיון מיום 3.10.2011, המבקש כלל לא אישר זאת בעדותו בבית-המשפט.

           בית-משפט השלום, קבע בהקשר זה, כי הטענה, לפיה לא היה בסיס להשוואה בין טביעות האצבע, עומדת בסתירה לגרסה הכבושה אשר הציג המבקש בבית-המשפט. בעדותו בבית המשפט טען המבקש, בניגוד גמור לגרסתו הראשונית בחקירתו במשטרה, כי אכן ביקר בזירת האירוע וטביעות האצבע שנמצאו בזירה הן אכן שלו, אך הן הוטבעו לפני האירוע, בעת שליווה את מעסיקיו לפגישה שהתקיימה במשרדי החברה.

אשר למשקלן הראייתי של טביעות האצבע, קבע בית-משפט השלום, כי לנוכח מיקומן המסבך של טביעות האצבע בזירת האירוע; לאור הפערים שבין עדויותיו של המבקש בחקירותיו המשטרה לבין גרסתו הכבושה בבית-המשפט; ובהיעדר הסבר הגיוני אשר מקים, לכל הפחות, ספק סביר לגבי אשמתו, הרי שבמקרה דנן, יש לטביעות האצבע משקל ראייתי משמעותי. בית-משפט השלום הדגיש בהכרעת דינו, את מהימנותם הרבה של עדי התביעה השונים, אל מול חוסר מהימנותו של המבקש, שעדותו היתה משופעת בסתירות רבות ועוד צויינו הפערים שבין גרסאותיו של המבקש לבין יתר הראיות שבתיק.

בהתייחסו לעדותו הכבושה של המבקש, לפיה הוא ביקר במתחם החברה לפני האירוע, קבע בית-משפט השלום, כי גרסה זו "מעלה תהיות רבות", אינה מתיישבת עם הראיות האחרות, ועומדת בסתירה חזיתית להכחשותיו של המבקש, בחקירתו במשטרה, כי לא ביקר אי פעם במקום. לפיכך, קבע בית-משפט השלום, כי גרסתו הכבושה של המבקש אינה משכנעת ואין ניתן לקבלה.

על יסוד קביעות אלו, הרשיע בית-משפט השלום ביום 6.3.2012, את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ביום 6.3.2012, קיבל על עצמו עו"ד בלומנפלד את ייצוג המבקש, במקומו של עו"ד מאמון.

ביום 11.4.2012, פנה עו"ד בלומנפלד אל המשיבה בבקשה לקבל לידיו את כל תיקי העבודה אשר שימשו בסיס לממצאי טביעות האצבע בתיק. משפנייתו לא נענתה, פנה עו"ד בלומנפלד, לבית-משפט השלום, ביום 15.4.2012, בבקשה על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), להורות למשיבה להעביר לידיו את חומרי החקירה האמורים. בית-משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו, כי היות שהמבקש ייוצג על-ידי סניגור לכל אורך ההליך המשפטי, ולנוכח העובדה כי הדיון מצוי בשלב הטיעונים לעונש, אין מקום להיעתר לבקשה.

           על החלטה זו הגיש בא-כוח המבקש ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה. ביום 17.4.2012, נערך דיון בבית-המשפט המחוזי, בפני כב' השופטת ר' פוקס, בע"ח 18665-04-12. במהלך הדיון בערר טענה המשיבה, כי חומרי חקירה המבוקשים רלוונטיים לעצם הכרעת הדין, בעוד שההליך בעניינו של המבקש מצוי בשלב הטיעונים לעונש. ואולם, בעצת בית-המשפט המחוזי, הודיעה המשיבה, כי מבחינתה, חומר החקירה נשוא הבקשה יהיו ברי שימוש במסגרת הערעור. על יסוד דברים אלו, קבע בית-המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי הערר יימחק והמשיבה תעביר לידי בא-כוח המבקש העתק מתיקי העבודה בנושא טביעות האצבע.

בעקבות הרשעתו, פנה המבקש, ביום 28.5.2012, באמצעות בא-כוחו, לבית-משפט השלום, בבקשה לעריכת תסקיר מבחן בעניינו. בית-משפט השלום קבע, כי מכיוון שהמבקש לא קיבל על עצמו אחריות על העבירה המיוחסת לו, הרי שלא מתקיים תנאי בסיסי לעריכת תסקיר מבחן. לפיכך, דחה בית-משפט השלום את הבקשה לעריכת תסקיר מטעם שירות המבחן.